1וילך איש אמר רבי יהודה בר ביזנא, מהו וילך שהלך בעצת בתו, תנא עמרם גדול הדור היה כיון שראה את גזרת פרעה גרש את אשתו עמדו כולם וגרשו נשותיהם אמרה לו מרים אבא גזרתך קשה משל פרעה שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה גוזר על הזכרים ועל הנקבות. פרעה לא גזר אלא בעוה״ז ואתה גוזר בעולם הזה ובעולם הבא. והלך עמרם והחזיר את אשתו והחזירו כולם את נשותיהם. ולפי הפשט מעשה זה לפני גזרת פרעה היה שהרי נולדו להם אהרן ומרים קודם לכן, אלא משבא לספר מה שאירע להם בשעת גזירה מבניהם התחיל לספר גם מתחלת נשואיהם.2ותרא אתו כי טוב הוא לפי שנולד משה מהול לששה חדשים. הציצה בו אם גמרו בו סימני שעריו וצפרניו וידעה בו שהוא בר קימא כמו ששנינו ביבמות ולכך ותצפנהו שלשה ירחים עד סוף תשעה חדשים שהוא זמן לידות רוב הנשים וכשבאו לבדקה לסוף תשעה אמר להם נפל היה והשלכתיו היאורה זהו לפי הפשט. ד״א כי טוב הוא כי יפה הוא, כמו כי טובות הנה. ד״א כי טוב הוא נולד מהול. ולפי שכתוב בו כי טוב על שם שנולד מהול נהגו העם לומר הודו לה׳ כי טוב על המילה.3ותצפנהו שלשה ירחים כיצד כמו שאמרו רבותינו ז״ל בשבעה באדר נולד משה והצפינתו כ״ג ימים באדר וניסן ואייר וששה בסיון נשלמו השלשה ירחים ואז נתנתו בסוף על שפת היאור והיום שהיה עתיד לקבל בו את התורה הגין עליו. ותצפנהו שלשה ירחים אעפ״י שאמרו היום נולד מושיען של ישראל מ״מ לא נתבטלה גזרת פן ירבה, והיו משליכים כל הזכרים ליאור.4ולא יכלה עוד הצפינו. פרש״י היא ילדתו לששה חדשים ויום אחד והם בדקו אחריו לסוף תשעה. וא״ת הא אמרינן בסוטה דהות מתעברא ביה תלת ירחי קודם שהחזירה. אלא י״ל בדקו אחריו לסוף ג׳ חדשים משהחזירה שהם ט׳ חדשים משנתעברה ממנו שיודעים היו יולדת לשבעה יולדת למקוטעים והוא נולד לסוף ג׳ חדשים מן החזרה לכך לא יכלה עוד הצפינו רק ג׳ חדשים.5תיבת גמא. לפי שהוא דומה לסוף שנשלך בו.6ותחמרה. ה״א רפה.7בחמר. מפנים ובזפת מבחוץ. ואלו היה החומר מבחוץ המים היו ממחים אותו ותשם בסוף כדי שלא תראה שם התיבה, משום דגומא וסוף מין אחד הם, ודעתה לגנבו משם אלא שהקדימתה בת פרעה.8על שפת היאר. לא יכלה להכנס ביאור יפה מכל צדדיו, רק מצד שפת הנהר ולכך ראתהו בת פרעה שהיתה רוחצת בתוך היאור, אבל נערותיה ההולכות על שפת היאור לא יכלו לראותה.9לרחץ על היאר לרחוץ ביאור. דוגמא על שדה הארץ יחשב. על חרבך תחיה. על הבתים אשר יאכלו אותו בהם.10ונערתיה הזכירן כאן לפי שעתיד לומר ותשלח את אמתה שהיא אחת מן הנערות.11הלכת פרש״י למות. וכן הוא אומר הנה אנכי הולך למות. כדאיתא בפרק קמא דסוטה בא גבריאל וחבטן בקרקע לפי שמיחו בה בבת פרעה, בר מן חדא דשייר לה דלאו אורח ארעא דבת מלכא למיקם לחודה. היינו ותשלח את אמתה, שפחתה. שהרי האל״ף נקוד בחטף פת״ח.12ותפתח ותראהו מי הוא, שראתה את הילד ועדיין לא ידעה בו אם זכר או נקבה, שתיבת ילד משמע סתם. ואחר שהתבוננה בו ראתה והנה נער בכה. ד״א והנה נער בכה ראתה אהרן בוכה שאחיו היה לפיכך ותאמר מילדי העברים זה אמרו רבותינו קרי ליה ילד וקרי ליה נער, מלמד שעשתה לו אמו חופת נערים בתיבה.13מן העברית כי מצרית לא תניק את בן ישראל.14ותלך העלמה קרי לה עלמה על שהעלימה שהיא אחותו.15היליכי י״מ לשון הולכה על משקל הטיבי הניקי.16והניקיהו לי הקו״ף בחיריק.17ויהי לה לבן על ידי שגדלתו בביתו18ותקרא שמו משה כדברי רבותינו שנתגיירה והיתה לומדת לשון הקודש על שם הנס שנמשה מן המים להזכיר כי מן העברים הוא ולכך אינו נזכר בכל התורה אלא על שם זה. ד״א בת פרעה לא היתה יודעת לשון הקודש, אלא כך פשוטו של מקרא, ותקרא יוכבד את שמו משה ותאמר לה בת פרעה מהו לשון משה והגידה היא לה שהוא לשון המשכה ואז אמרה בת פרעה יפה קראתו כן כי מן המים משיתהו. משה. משוי אין כתיב כאן אלא משה, לומר כשם שמשיתיהו כן יהיה הוא מושה אחרים פי׳ יהיה מושה ישראל ממצרים.19ויך את המצרי מצא בו חטא משפט מות לבן נח, שהיה מאנס את אשתו של זה דכתיב ודבק באשתו ולא באשת חברו ולא היה צריך התראה כדנפקא לן מהנך מת על האשה וגו'.20ויטמנהו בחול שהיה שם לצורך הבניין.21מי שמך לאיש עדיין לא באת לכלל אנשים ואתה בא לבקש להיות שר ושפט.22ולכהן מדין שבע בנות יתרו ראש כומרים של מדין היה וכי לא היה לו בן לרעות את צאנו אלא שפירש לו מעבודת כוכבים ונדוהו בני עירו ולא מצא רועה לכך הוזקק לבנותיו לרעות את צאנו.23ויגרשום לשון זכר גבי נקבה.24איש מצרי הצילנו משמע שלא גילה להם ארץ מולדתו, ולא זכה ליקבר בארצו.25למה עזבתן פרש״י שהמים עולים לקראתו, שהרי לשון דלה דלה לנו לשון עליה וגבהות.26ויתן את צפרה למה נקרא שמה צפורה, שרצתה כצפור לקרוא למשה ד״א היתה יפה ומאירה כבוקר דמתרגמינן צפרא, ואומר ״באה הצפירה״ יחזקאל ז,ז, ״ויצפור מהר גלעד״ שופטים ז,ג.27ותהר לא נאמר, ללמד שהיתה בחורה והריון אין ניכר בה.28ויקרא את שמו גרשם. מתוך קו הדין היה לו לקרוא לבנו הראשון על שם הנס שהצילו הקב״ה מחרב פרעה ולא הזכיר את הנס אלא על שם בנו הקטן שהוא אליעזר. אלא י״ל לא היתה ההצלה חשובה בעיניו כל זמן שמלך מצרים חי שהרי לעולם היה ירא ממנו בכל מקום שהולך וכשאמר לו הקב״ה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך כלומר מלך מצרים אז הזכיר חשיבות הנס. מיד באותו זמן כשנולד לו בן שני כדכתיב ויהי בדרך במלון וגו׳ שנענש על שלא מל אליעזר בנו שנולד באותו פרק. ד״א כשנולד גרשום עדיין היה משה חדש במקומו ונחשב כגר והיה ירא להזכיר מפני מה ברח ממצרים פן יגרשהו חותנו אבל אחר שנתיישב לא הקפיד.29ויהי בימים הרבים ההם. כשארכו הימים שעברו ד׳ מאות שנה מזמן ברית בין הבתרים וכסבורים שעבר קץ השעבוד.30הרבים ההם. בעת צרה נקראים רבים, ובעת שמחה נקראים מעטים. כדכתיב ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה. פי׳ מאחר שעברו לא היה כל השעבוד רק למעט.31וימת מלך מצרים. קדם הקב״ה והמית מלך מצרים ואח״כ ויאמר ה׳ אל משה במדין לך שוב מצרים כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך פן יאמר משה איך אלך ושמע פרעה והרגני כדכתיב ויבקש להרוג את משה. דבלא״ה הוה משתמיט דכתיב מי אנכי כי אלך אל פרעה, ואומר לא איש דברים אנכי ואומר שלח נא ביד תשלח.32ויאנחו בנ״י. יודעים היו שהוטל עליהם שעבוד של ד׳ מאות שנה אבל סבורים היו שהתחילו מברית בן הבתרים ולפיכך ויאנחו ועל ידי כך מהרו בני אפרים לצאת, והם לא התחילו אלא משנולד יצחק. ד״א כל זמן שאותו מלך חי היו מצפין שמא כשימות זה יתבטלו גזרותיו מעלינו שכן מנהג כשמלך מת מיד מתירים כל החבושים שבכל עיר ועיר וכשמת זה לא נתבטלו גזרותיו אמרו מעתה אין לדבר סוף לפיכך ויאנחו.33את נאקתם מחמת נוגשי פרעה. כדכתיב בסמוך ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו.34ויזכר אלקים את בריתו שאמר וגם את הגוי אשר יעבודו וגו׳ ונשלם זמן השעבוד של ד׳ מאות שנה משנולד יצחק שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים.35וירא אלוקים את בנ״י נתן לב להסתכל בצרת שעבודם דוגמא ראה אתה אומר אלי וראיתי את הדם.36וידע אלוקים לשון ״ידע תדע פני צאנך״ משלי כז,כג,הכין לבו ורחמיו לדעת צרתם. ד״א וירא אלקים את בנ״י מה שהיו עושים להם בגלוי. וידע אלקים. מה שהיו עושים להם בסתר. וכן אמרו רבותינו ״וירא את ענינו״ - זו פרישות ד״א כמה שנאמר וידע אלקים שדבר זה לא ידע איש בחבירו רק הקב״ה שהנסתרות שלו.
